עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם

“ויעבור ה’ על פניו – ויקרא”, יש שני

לא ידוע לי דבר מפורש ממרן ראש הישיבה

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.

ואל הבקר רץ אברהם וימהר לעשות אותו –

1. יש בזה מחלוקת גדולה בפוסקים, ואין בזה

א. אם זה רק בתור מראה מקום, ולסימנא

סְמַאח בערבית פירושו סליחה. כנראה מבקשים סליחה מהשדים

אבל אומרים שמביאים חוט אדום מקבר רחל אמנו